משך זמן רב, אף אחד לא עצר. אני כבר יכול לזהות אותם: אלה שמתעלמים ומאיצים כשהם רואים אותי בזווית העין. יש את הבדואים, בדרך כלל ברכב חבוט ועמוס אנשים. פספסתי את האוטובוס בדקה, הבא רק עוד שעה. חזרתי לגיל 20, תופס טרמפים בירידות. קצת בכוונה.
הגורל מזמן לי את מה שבא, כל אחד מהרחוק שלו.
הפעם, היה איש מבוגר מזוקן ומתולתל, עם ילד בן 9 במושב הקדמי. אב ובן.
מה באתם?
באנו לחופשה.
חופשה?
כן, ארבעה ימים, עדיין לא סגרנו מלון.
אתה בטוח?
תראה, הבן שלי חי בתקופה תנ"כית. (האב מחייך אל הבן). יום אחד הוא יספר על כל מה שהוא ראה כאן.
מה אתה רוצה לראות?
אנחנו רוצים לפגוש מפונים. להבין את העולם שלהם. מה אתה אומר? (מסתכל עלי במראה) לאונרדו? ורט?
(אני חושב רגע) למה הם?
כי הם נמצאים ממש מטר מהחוף. אתה יורד מהחדר והולך ישר לים. לא צריך ללכת לסוף העולם עד שאתה מגיע למים.
קטע.
מה?
את מי מעניין הים.
מה, ים המלח. ים כיפי. הכי כיף בעולם. מה זה? (מסתכל נכוחה, מאמץ את העיניים) למה אין אף אחד בים?
(אני מושך בכתפי)
רציתי האמת לאונרדו, כי יש שם מגלשות. אתה יודע מתי הן פועלות?
לא זוכר שהן אי פעם פעלו.
והבריכות, פתוחות?
אף אחד לא נכנס למים כבר הרבה מאוד זמן. אבל הבן שלך ייהנה, יש שם מועדונית קטנה לילדים עם פלייסטיישן.
(מסתכל על הילד) נו? רוצה פלייסטיישן?
(הילד מחייך. מסתכל נכוחה)
אנחנו עוצרים ליד לאונרדו קלאב, ונכנסים. האב הולך לקבלה, לשאול על המלון, ואני לוקח את הבן לאולם הגדול. יש שם הפעלה לילדי בית הספר שבקומת המרתף – עלו לראות משהו.
ילדותי קצת, הוא אומר לי.
רוצה שוקו? זה מלון הכל כלול, אז יש כאן שוקו חופשי בבר.
בטח, אומר לי.
אני לוקח לעצמי הפוך, ולילד שוקו. אני מספר לו על מתחם "תמר בלב", לונה פארק קטן וכיפי עם מסלול נינג'ה, מתנפחים, תערוכת דינוזאורים, פינג פונג. הוא מתלהב.
באו לארבעה ימים. אבא שלו חוזר מהקבלה ומדווח: הספא פתוח, הבריכה עד חמש. אנחנו יוצאים מהמלון ונכנסים לרכב. הוא רוצה לראות עוד מלון.
יום יפה בים המלח.
Comentarios