top of page

פרק ג: קהילת אמני ערד

amito217

ניהול רובע האמנים של שנת 2012 היה אתגר אדיר.

מחד, מוזיאונים פרטיים עצומים ממדים המהווים מוקד תוכן ותיירות שהעיר לא ראתה מאז בעוצמה כזו, ומאידך, מלחמות קטנוניות אינסופיות בין האמנים - שנלחמו על לא ברור מה. במצלמות האבטחה של העסקים יצא לי לראות את האמנים היריבים זורקים זבל באמצע הלילה בפתח המוזיאון המתחרה.

כל ההתעסקות שם הייתה מאוד ספציפית, מאוד קטנה, של אנשים מורכבים עם אנשים מורכבים. ועדיין, ידעתי שהנכס האמיתי של העיר הזאת (כל עיר?) הוא אנשי הרוח שלה. אלה האנשים המביאים את הקולות והבשורות לעיר. הם אלה שנותנים לה את הצבע המיוחד.

עם המסר הזה עברתי לנהל את בר היין של יקב מדבר (המופיע בפרק ב'), ולשם הלכתי כשהתחלתי את עבודתי כמנהל מחלקת תרבות ב מתנ''ס ערד .

מהיום הראשון שעברתי לערד ראיתי שכוחה של העיר הזו הוא לא בשחקניה או בקולנועניה, אלא בהשראה המתגשמת בתחומי האמנות החזותית.

זו הייתה Zviela Shemesh , המתנדבת הנצחית, שיחד איתה התחלנו את הדרך אל קהילת האמנים של ערד. חיפוש, קיטלוג, אפיון, ובסוף - דף אקסל מפורט להפליא הכולל לא פחות מ120 אמנים המתגוררים בעיר ויוצרים בה - ורק מתחומי האמנות החזותית.

היו שם תכשיטניות, חרשי ברזל, צלמים, ציירים ופסלים. מקצוענים כמו רות דורית יעקבי , חובבים שהתפנה להם אחר צהריים לפסיפס זכוכית. מגוון גדול ועשיר של חובבי העשייה האמנותית. אמני רובע האמנים נכללו בהם - אך השיח איתם הפך להיות אחר.

מהר מאוד התחלנו לחשוב מה אנחנו עושים יחד, ואיך אפשר להפוך את העושר הזה לנראה.

התחלנו בירידי "ארט קפה" בהם ברחבת המתנס חגגנו את חיבתה של עירנו למעשה היצירה בדוכני אמנות והרצאות קצרות. טו בשבט הפך ל"ארט בשבט", ועוד ועוד.

היהלום שבכתר היה פרויקט הבתים הפתוחים בחול המועד סוכות. יצאנו לחפש את היוצרים שבתיהם הוא מוזיאון חבוי. אלה, היוצרים, פתחו את בתיהם ואת ליבם למספר שעות ביום, והקהל זרם בהמוניו.

מה צריך הבן אדם שמשקיע את נשמתו בקירות הבית, אם לא מילה טובה. לא היה שם כמעט אף אחד שרצה למכור יצירות - כולם רצו לארח, לקבל מחמאה ולהרגיש איך סביבם מתקבצת קהילה גדלה של אוהדים.

בשנים שעברו, פתחנו את ליין "בתים פתוחים לייב" - מופעים בחצרות הבתים. עבור רבים זו הייתה הזדמנות לסדר את הבית: David Levi , למשל, עבד כמו משוגע שלושה ימים כדי להתגבר על הבלגאן ולייצר קסמים בחצר הגרוטאות שלו. Michal Perez הייתה למארחת קבועה של אחרי צהריים גדושים מופעים.

גדול המארחים היה ראובן נחום (נפטר לאחרונה), שהייתה לו חצר ים תיכונית נטולת הקשר ונעימה, מטולאת בציורי הסוסים שלו.



האירוע/ פסטיבל הזה היה הזרז הטוב ביותר לפיתוח עסקי עבור האמנים שהשתתפו. הם יכלו לבדוק עם עצמם את כישורי ההדרכה, האירוח, ההכלה והעניין שלהם. כך, נפתחו הבית-גלריה של Alex Gutman Inna Gutman   גן הפסלים של אמן המתכת, תיירות ואירוח - House of Art  מיצב "מקור הדמעות" של ריק ויניקי ועוד, וכיום הם ההיצע התיירותי אמנותי של העיר.

עוד ביטוי נהדר של קהילת האמנים היה בתערוכות המקומיות של המרכז לאמנות עכשווית בערד (כמובן, פרק נפרד) - "מחזון לחיזיון פרק א" ו"אמני ערד ומבואותיה" - את שתיהן אצרה Hadas Kedar , ותערוכות "הקופסה" שאצרה Lina Sverdlov . אלה היו התערוכות הצבעוניות והעשירות ביותר של המרכז, ותמיד התגלו בה אמנים מקומיים חדשים שלא הכרנו.

וכאן למטה, סרט נהדר ומשוטט של Li Lorian Efrat Ohayon , אורחות תכנית שהות האמן שלנו לפני שש שנים, הנפתח במונולוג של וותיקת האמניות בעיר - לאה מיכלסון, שנפטרה לאחרונה בשיבה טובה.




0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


אורן עמית

ערד

050-6662490

amito21@gmail.com

  • Facebook
  • LinkedIn
  • Instagram

קבלו התראות על תכנים חדשים באתר

כיף שנרשמתם!

bottom of page