top of page

פרק ד: תכנית שהות האמן

amito217

קהילת אמני ערד הייתה לעוגן משמעותי בעיר. היוצרים הרבים, העשייה המתמדת, הכל היה נהדר.

אבל קצת סטטי.

עוד בבאר שבע למדתי שבלי דיאלוג חי עם מה שקורה בחוץ, בדיבור, בעולם הגדול, דינה של סצנת יוצרים לדשדש. למידה, חשיפה, היפתחות - יביאו איתם התפתחות.

השאיפה ארוכת השנים של קברניטי העיר לפתיחת שלוחה מדברית של בצלאל בערד חיברה אותי לאחת Hadas Kedar , אמנית, אוצרת ומרצה שהעבירה כמה משנותיה הטובות בעיר. אשת קשר מבצלאל שאכפת לה מהעיר. איזה כיף. בשנת 2014 ניגשה למלגת אמן בקהילה של משרד התרבות והספורט לפעילות בערד - וזכתה. הסידור - מלגה נדיבה עבור פעילות אמנותית שבועית בערד לאורך השנה.

התפקיד שיועד לה היה במקורו אוצרות של חלל התצוגה שנקרא בעבר "מוזיאון ערד", בקומה הראשונה של מתנס ערד. אפעס המבנה כולו עבר שיפוץ מקיף, החלל למעלה היה מושבת, ולא יצא משיפוץ לקראת תחילת עבודתה.

היה איזה בית ששמעתי עליו, "בית הסופר" ברחוב אחווה היפה במזרח העיר. דורה ורוברט גמזו גרו שם - הוא משורר והיא אשת משורר. אחרי שנים, נפטר. ואחרי שנים - נפטרה גם היא. בצוואתה, הורישה את הבית הקטן לעיריית ערד, על מנת שישמש "מקום לכותבים ואנשי רוח, לתקופות קצובות של השראה ויצירה". כך, הושק בשנת 1996 "בית הסופר" - מקום לאמני אגודת הסופרים, לניתוק ויצירה. אחרי שנתיים בהם הגיעו למקום טובי הסופרים בארץ, נשלח מכתב לעירייה, בו נכתב כי על העירייה לבצע שיפוץ נרחב בבית, ועד אז - תיאלץ האגודה להתנתק מהפרויקט.

הבית לא עבר שיפוץ, והתגוררו בו מדי פעם סטודנטים לאמנות מחו"ל במסגרת פעילות ווג'ס בעיר. אחרי שנסגר הפרויקט, שימש המקום בעיקר כדירת מסתור ואהבהבים לכאלה שהמפתח היה בידם.

סיפרתי להדס את הסיפור. התמזל מזלנו ובדיוק אז הגיע מכתב מהאפוטרופוס של הבית, שבו ציין כי במידה ולא ניווכח כי רוח הצוואה מיושמת כראוי, הבית יימכר.

כן, אמרה הדס. צריכה להיות כאן תכנית רזידנסי בינלאומית.

שיחה קצרה אצל הממונה בלשכתו, והמפתח הגיע לידינו.

כסף לא היה לנו, אבל היו ידיים טובות של גולן קריספין Abel Vanzetti ואברהם, שבכמה ימים עשו מתיחת פנים לבית והכשירו אותו למגורים.

האורחים הראשונים, Keren May Liber H. May , עיצבו את הלוגו של התכנית שנקראה - Arad art and architecture. שם התכנית חידד את החוזקה של העיר, שהייתה תמיד מדוברת אך לא באמת נוכחת: היותה של העיר מופת של תכנון קומפקטי מדברי ליניארי, השזורה פניני ברוטליזם מהסיקסטיז. כך, פנתה הדס לאמנים ואדריכלים מהארץ ומהעולם, למחקר אמנותי בתחום זה - או בכל אחר העולה על דעתם.

את הקול הקורא, למעשה, הוצאנו רשמית רק פעם אחת.

אמנים צעירים ומרתקים החלו לנחות בבית לאורך כל השנה.

וכאן אעצור רגע להסביר מהו מחקר אמנותי: אמן מגיע לעיר אחרי ששמע על עולם התוכן שהיא מציעה - במקרה של ערד, נושאים כמו אקולוגיה, אקטיביזם, גיאולוגיה, אנשים - ומציע הצעה למחקר. המחקר שלו יכול להיות מבוסס שוטטות, ראיונות, שיחות עם חוקרים מקומיים או תושבים פעילים, טיולים ועוד. תוצר המחקר - שבמקרה הטוב מתחדד, משתנה ומתבסס, יהיה יצירת אמנות. ויצירה טובה היא כזו שטוענת טענה מבוססת העמקה. יצירה כזו יכולה להבשיל אפילו שנה אחרי, ולכן חשוב לתת את הזמן לתהליך.

כבר בתחילת הדרך, החיבור בין אמנות לקהילה היה חזק. השוהים השניים בתכנית היו "מפלגת הפיראטים", אמנים-האקרים צעירים שהצטרפו למאבק התושבים נגד פתיחת מכרה בהר בריר. ישיבת המועצה הארצית לתכנון ובניה שהתקיימה בזמן שהותם הייתה המקום לפעולת גרילה: הרי ידוע שאנשים תמיד מחפשים אחרי נקודת וייפיי. הרעיון היה לייצר רשת אינטרנט מזויפת בחלל המועצה שתהיה מרחב להבעת המחאה מול המשתתפים. אני, כנציג ציבור, הותרתי בכניסה לחדר הדיונים, בעוד התושבים צועקים מחוץ לבניין. בכיסי היה משדר קטן, שהפיץ בחלל את רשת הוייפיי "cancer zone". מי שהתחבר אליה קיבל שקופית המסבירה את הסכנה הגדולה שבפתיחת המכרה. אני לא באמת יודע אם היה לזה אפקט, ואם מישהו מחברי המועצה הרבים בכלל שם לב לכך. עבורי, זו הייתה פעולת הגרילה הגדולה של חיי.

האמנים שהגיעו - עד היום אירחתי אישית כ250 אמנים - היו ברובם המכריע פורצי דרך. הדוגמא שנתתי כאן הייתה בדיוק זה: אמנות שהיא רק סטארט-אפ, כזו העשויה משדרים ואותות, ומוצגת אולי לעיניו של חבר מועצה משועמם אחד.

עם הזמן התבררה חלוקת התפקידים ביני לבין הדס: היא פוגשת את האמנים בתל אביב לפני הגעתם ומדייקת איתם את דרכם האמנותית. אני פוגש אותם בעיר ומלווה, מקשר ומארח אותם בפועל. בזמן שהותם, עליהם לבצע פעולה קהילתית אחת לפחות. אחרי שהותם, עליהם להשאיר לנו מזכרת בבלוג שהות האמן.

וכך, נעשו אינספור פעולות אמנותיות עם הקהילה. הייתה במאית קולנוע אחת Dana Goldberg שהעבירה סדנת סרטי כיס לנשים - והמקבץ שודר בתערוכה "הקופסה: שעון חול" לאחרונה. הייתה זמרת אופרה מברלין Mimi Sheffer שהקליטה אלבום של שירי ילדות של נשות העיר. היו פעולות עם מבוגרים, צעירים, ילדים, בעיר, בסביבתה, בזום, איפה לא.

עבור האמנים המקומיים, הייתה זו הזדמנות לפגוש אמנים חדשניים המגיעים מעולמות שונים.

אני עצמי התמכרתי לאינסופיות שמציעה האמנות העכשווית: חופש מוחלט להבעת רעיון. אמנות טובה היא זו שפוקחת לך את העיניים, שגורמת לך להסתכל על דברים אחרת. כך, אמנות יכולה להיות אפליקציית מציאות רבודה, רשת וייפיי, שולחן עם בד שהם זיכרון ילדות, מדריך קולי או וידאו ללא עלילה. בניגוד לתיאטרון או לקולנוע, אמנות לא צריכה לספר סיפור שלם לאורך פרק זמן. בניגוד לאמנויות הבמה, היא לא חייבת להתרחש במקום מסוים. חופש מוחלט. וכך, האמנים הטובים ביותר שהגיעו לשהות, החלו בציור והמשיכו לצילום, לוידאו ולהצבה בלי בעיה מיוחדת. זה היה מרתק לראות את התהליך.

אהבתי לאסוף את האמנים מהתחנה המרכזית עם המזוודה, מספרים על הכיוון שהם חשבו עליו, ויוצאים אחרי שבוע שבועיים עם משהו אחר לגמרי.

אני לא שואף להרבה, אמרתי אז. רק שהאמנים לא ישכחו אף פעם את השבוע הזה.

סלון הבית הקטן ברחוב אחוה החל לארח מפגשי אמן שהובילה הדס. בתוך אלה היא גם העבירה מספר הרצאות על אמנות עכשווית.

האמת שהתחלנו הרבה יותר צנועים. אמרנו לאמנים שהם יכולים לעבוד על מה שבא להם, העיקר שיעשו משהו חזרה לקהילה. אבל נוכחנו לראות שהמקום עצמו מרתק אותם. שבניגוד לעבודה בסטודיו, כאן אפשר לצאת החוצה, לספוג, לשוטט. החלו להיווצר יצירות שמהדהדות את המקום, את סביבתו ואת יושביו. וואלה, אמרנו. יהיה נחמד אם היינו מציגים את זה. שנתיים אחרי, בספטמבר 2016, זה קרה: פתחנו את המרכז לאמנות עכשווית בערד arad contemporary art center - גלריה לתצוגה של מחשבה מקומית/על המקום, שליבה יצירות שנולדו במסגרת תכנית הרזידנסי.

הדס הפכה לאוצרת המרכז, Tamar Roded Shabtay הייתה העוזרת לאוצרת (והמדריכה, ומדריכת היצירה, ומה לא) ובהמשך גם, במסגרת מלגת אמן בקהילה בה זכתה, ליוותה את האמנים והפגישה אותם עם נוער שוחר אמנות. תכנית אמן בקהילה נסגרה בינתיים, וחשוב מאוד פורטונה גלית והבה שאשו למצוא את הדרך להחזיר אותה: תראו מה יצא מזה אצלנו.

מהון להון, אחרי 7 שנים, מתברר שאנחנו אחת התכניות הוותיקות והיציבות בישראל. המנהלת האמנותית הנוכחית של המרכז, לאה אביר, מלווה את האמנים בתהליכי היצירה לאורך השנה. לאחרונה גם זכינו לאמון של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ואנו מפעילים לצד התכנית הקיימת חממת פיס לחמישה אמנים עם תקצוב נדיב וליווי לאורך השנה - ותודה Dolin Melnick  Anat Safran על כל זה.




0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


אורן עמית

ערד

050-6662490

amito21@gmail.com

  • Facebook
  • LinkedIn
  • Instagram

קבלו התראות על תכנים חדשים באתר

כיף שנרשמתם!

bottom of page