לנצח

זה מתחיל בחלחלה. המחשבה קשה, מה שבחוץ ממשיך לכאוב כל הזמן, לדמם ברצף, לזלוג מהקירות.

אחר כך אתה אומר את זה בקול רם בפעם הראשונה, בוחן איך זה נשמע.

כמה אפשר להאמין בכך שזה ייגמר יום אחד, ואז נוכל להתחיל לנשום, להתאבל, להתנער, לצאת מזה. כמה עבודה, כמה תקווה צריך.

וכמה חייבים לנשום עכשיו, ממש עכשיו, כי אין אוויר עכשיו.

הדרך היחידה היא מתוך הייאוש המוחלט. הדרך היחידה לנשום, היא רק כשאתה מאמין שהמלחמה תימשך לנצח, ואתה מפסיק לחכות.

אז כן, בקול רם: המלחמה תימשך. לא תהיה תמונת ניצחון. זו המציאות החדשה: מלחמה בצפון, בדרום, בירושלים, בלבבות. מלחמת הכל בכל, וריח של הרוגים ואבק שריפה ואובדן.

עכשיו להתחיל ללמוד לנשום לתוך זה.

כמו תינוק. בנשימות מבוהלות בהתחלה.

ואז לאט לאט, להסדיר את האוויר שייכנס.