הסיפור מאחורי "חמישי ברובע" ערד

לערד הגעתי מבאר שבע ביולי 2011. מאחוריי 40 ערבי פסטיבל/רביעי בסמילנסקי שהפקתי יחד עם חבורת מתנדבים אדירה שרק התפתחה עם השנים, והיו בית לצמיחתה של הסצנה המוזיקלית של באר שבע; "שני במוזיאון" שחיבר מוזיקה ושיחה של גדולי האמנים הישראלים במקום הכי רומנטי בעיר; עשרות טיולי תרבות עכשווית שהוצאתי לכל הארץ עם עדת מושבעים הרפתקנים; מייל תרבות שיצא כל שבוע והגיע לאלפי שוחרי תרבות חדשה בבאר שבע; מעל 20 הצגות פרינג' שהפכו לתיאטרון אחר כך; ויש עוד כמה.עם המטען הזה הגעתי להיות דובר עיריית ערד, בשירותה של ראשת העיר טלי פלוסקוב, שאך שנה לפני כן נכנסה לתפקידה. החיים בקומה של לשכת ראש העיר היו מוטרפים על בסיס יום יומי. סיורים, פגישות, המון כיבויי שריפות, כמעט ללא אפשרות לקדם סדר יום כלשהוא. לי כמובן היה סדר יום: האמנתי שכוחה של העיר ערד יהיה בקידום רובע האמנים שלה.רובע האמנים אז היה בשיאו: מוזיאון הזכוכית ערד מוזיאון הבובות, ערד, שאירחו עשרות אוטובוסים מדי חודש; מוזיאון אדם ואדמה, שהיה בית לפרויקטים מעניינים; ההאנגר של רות דורית יעקובי, שהיה מצודה רדופת רוחות; יקב אסיף, שבדיוק הפך ליקב מדבר; ועוד ועוד. משרד התיירות בדיוק השקיע מליונים בשיפוץ המדרכות והכבישים, והמרחב נראה מזמין ונעים. האמנים עצמם, כמובן, היו עסוקים במלחמות פנימיות, אבל היופי גבר על הכל.האמנתי שצריך לצעוק את הרובע הזה. שעל רקע התהליכים המבאסים שעברו על העיר (בדיוק עברו אליה כמה חרדים, פונו כמה פליטים, נסגרו כמה מפעלים, יו נואו) זהרה העשייה האמנותית ברובע כמו יהלום.ולכן, החליט דובר עיריית ערד ביולי 2012 למסד מסורת חדשה בעיר: "חמישי ברובע" (לא מקורי במיוחד בהתחשב ב"רביעי בסמילנסקי" שלפניו). חסמנו את כל הרובע לכלי רכב, פתחנו את כל העסקים, הצענו למוזיקאים של העיר לעשות ג'אם באמצע הרחוב, ופרסמנו ללא הפסקה את הפעילויות, שפוזרו בין "המדברייה" של Alon Aharoni , "הצנצנת" - אולם התרבות המוטרף של גדעון פרידמן ב מוזיאון הזכוכית ערד, רחבת המופעים שהפכה לאמפי שנים אחר כך, ועוד. היה שאפתני מאוד למלא את כל המרחב הזה, שהיה גדול פי כמה מרחוב סמילנסקי בבאר שבע, עם קהילה שקטנה פי כמה מהמטרופולין הסמוך. למרות שהיו במרחב כ-400 איש בערב, הכל היה מאוד מאוורר. אבל היה יפה מאוד, והבאנו ליינאפ די היסטרי של כ-6-7 מופעים שונים בלילה.לא חזרנו על זה בשנה העוקבת, למרות שהפכתי בינתיים למנהל הרשמי של רובע האמנים לשנה אחת. מוזיאונים נסגרו, מבשלת בירה נפתחה, סדנאות אמנים קטנות הציפו את המרחב במקום מרחבי התצוגה הגדולים. בשלב מסוים, בחרתי להיות עסק ברובע ופתחתי בר יין ב Midbar Winery [זה לפרק אחר].יום אחד, איך שהוא (כמו שמתחילים דברים בדרך כלל) פנה אלי Klone Yourself, מהיוצרים היותר מעניינים שיש בארץ, ואמר שפסטיבל הגרפיטי הגדול בעולם מגיע מהוואי לישראל, והם מחפשים קירות, ומקום שבו תהיה משמעות לפעולה האמנותית שלהם. רובע האמנים בערד היה רחוק מספיק, מלא קירות וחלומי מספיק כדי להיות מרחב יצירה של שלושה ימים. טמבור תרמו משאית צבע, ישרוטל תרמו חצי פנסיון לכל צייר, ו15 ציירי קירות הגיעו מהוואי, ארה"ב, יפן, צרפת וישראל לשלושה ימים אינטנסיביים של יצירה. סיימנו עם חשיפה בינלאומית פסיכית בכל מיני אתרי אינטרנט במקומות מוזרים בעולם.בסוף זה היה בלתי נמנע: יש לנו מרחב ארטיסטי ומזמין בערד, וחייבים להחזיר את חמישי ברובע. הפעם, יותר קטן ויותר אינטימי, ברחוב ש Rami Zamir מגלריה סטודאיקה - Studaica קרא לו "טיילת האמנים".ארבע שנים של יריד ערב ססגוני (כולל שנת קורונה אחת) הפכו את טיילת האמנים למרחב הבילויים של ערד. מבשלת בירה שיטה \ Sheeta Brewery שנפתחה התכוננה להפצצת הלקוחות של ימי חמישי כמו למלחמה. Shimon Mazouz המציא על שמי את "הדג של אורן", מנת דג ש-לא ייאמן! מגיעה בלחמניה. אחת המנות אם לא ה-, שנחטפה כמו לחמניות חמות עם דג בפנים. עם השנים נפתח גם STUDIO COFFEE, ביתי השני בשנה האחרונה, וגם הוא הפליא מטובו על הרחוב. וגם סטודיו חלי -פסיפס וחרוזי זכוכית יונת מדבר ועוד רבים וטובים שפתחו דוכנים, סטודיות, עמדות יצירה וכאלה. על הבמה, שזזה, גדלה, קטנה, עברה למדרגות או לקצה הרחוב, הופיעו מלכי המוזיקה המקומית Leora Landzbaum Almog Orbach Ronnie Waldmann Pelach אלכס וולפסון לצד קולות מהממים שרק נולדו כמו תומר ישעיהו / Tomer Yeshayahu ושועלים ותיקים כמו קורין אלאל חיים אוליאל-להקת שפתיים ANNA RF ועוד.לחמישי ברובע באנו לסיבוב ווסאח על האושר של עצמנו. אנשים הגיעו מרחוק לראות שגם בשטעטל הקטן שלנו יש מרחב בילוי ראוי. לא באת להופעה - באת לטייל, לשבת, לאכול, לבלות. לא נדרש הרבה: רק להשיג את אמון היזמים ולבנות שותפות גורל.לא התחלתי אפילו לספר על הג'אמים שהחלו בסימטה החשוכה עם איתן קמפבל וכל מי שסחף אחריו, ואיך הם זלגו לחצר המופלאה של Jean Torgovitsky. או ללילה ההוא בו השתלטו Greenband Anna ואיגור על הסטודיו של דדה והציגו שם תיאטרון חפצים מצולם, קטנטן ומופלא. או על מה שקורה אחרי שהרחוב נפתח ואחרוני האורחים מתכנסים בתוך בתי הבילוי לעוד שעה שעתיים. חיים שלמים.חמישי ברובע השתנה בינתיים, קיץ אחד אפילו לא התקיים כלל. הוא ישנה את פניו, אני מאמין, עוד פעמים רבות. רוחות השינוי שמביא מתנ''ס ערד בגלגוליו החדשים טובות ומרעננות. הלב שלי, עדיין, יהיה תמיד שם.