קמבודיה על אופנוע

"הדרך נפתחת לאט. הקרון נוסע לאט, הנהג צופר וצופר. בתי פח רודפים בתי פח, לכלוך, דוכני רחוב קטנים וכביסה תלויה. המון כביסה. מתגלות ביצות קטנות, מלאות צמחיה מיובשת. ולעתים – לוטוס אחד. כמה יפה הלוטוס. ורוד, ענק, זקוף. באמצע כל זה. עלי הכותרת פתוחים אך גם חובקים. הלוטוסים נותנים תקווה שמשהו כמוהם יכול לגדול על האדמה הזאת.

​

בקמבודיה הבנתי את חוסר האונים. את האפשרות, הלא רחוקה בכלל, להיות קרוב לשום דבר. את הרגע שבו כבר אין לך מה לעשות, אז אתה שוכב בטוקטוק שלך ומחכה למישהו. את השעמום וההמתנה. את הידיעה ששינוי תמיד יכול להיות אפשרי, אבל לא עכשיו ולא כאן, ולא אני. בגלל כל השחיתות, והאינטרסים, והאלימות כלפי כל מי שחלש – זו מתחילה להיות השפה שלך. המנטרה שלך. גם למקדש אתה כבר לא הולך, כי אין לך מה להאמין בנזירי הצעצוע האלה."

מתוך יומן המסע לקמבודיה

​

ההרצאה עוקבת אחרי המסע בן השבועיים שלי לקמבודיה בקיץ האחרון.

בטווח שבין אימפריית קמר של מקדשי אנגקור, לבין רצח העם בידי תנועת הקמר רוז' בשנות ה70.

בין תקומתה של האומה מהטראומה, לניסיונות ההשתלטות של סין וויאטנם בהווה.

בלב ההרצאה, סיפור ההתנדבות בבית הספר לאנגלית וסינית בכפר לוליי - על המורכבויות, השמחות, הגאוות והאתגרים של הילדים, הבוגרים והמורה היחיד המפעיל אותו מזה 12 שנה.

וגם: שמחות קטנות, איים נידחים, מיתולוגיות מופלאות, כפרים באוויר וחלומות במגירה.

​

בקרוב אפרסם קטעים נבחרים מיומן המסע באתר - שווה לעקוב.