(או: נסיונות דיסטופיים בגימיני) סצנה: **מסוע הלחם בחדר האוכל. יום שאין לו מספר.** הכל מתחיל ומסתיים בטוסטר התעשייתי. זה עם המסוע הרציף, הכסוף, שפולט חום של גיהינום קטן אל תוך האוויר הממוזג מדי של חדר האוכל. שעה 07:42. אתה עומד בתור. לפניך אישה עם חלוק רחצה לבן של המלון, שעליו רקום "אואזיס" בחוט זהב שהתחיל להיפרם. היא נועלת כפכפי גומי דקים, אלו שמקבלים בספא. היא נועלת אותם כבר שמונה חודשים. העקבים שלה השחירו, אבל היא לא שמה לב. אף אחד כבר לא שם לב. אתה מניח שתי פרוסות לחם אחיד

(יום במלון עם מפונים שהם לא אני) אתה עובד כל כך קשה לבנות בית. עד שאתה אוסף את כל הדברים, מסדר אותם יפה יפה על מדף, וקונה ארון, ומסדר בארון, גם זה יפה יפה, את כל הבגדים שהבאת, ומגיע לחוץ לארץ וקונה איזה תבלין מיוחד ושם במגירה. ושם מסמר ותולה תמונה שנתן לך מישהו. ואז אתה מסתובב באיזה מקום ומוצא שטיח נהדר, וחוסך שקל לשקל וקונה אותו, ומסדר אותו בדיוק במקום הנכון שייצא הכי טוב. ואז באים אורחים ואתה שמח, כי הבית שלך זה כל מה שרצית שיהיה. ואז בא טיל חצי טון, ופתאום אין לך כלום. פתא