top of page

פרק ה: סל תרבות ערד

amito217

בניגוד לפרקים הקודמים, בהם הבאתי לעולם דברים שלא היו בו לפני כן, כאן נכנסתי לתפקיד שהיה ברשות והפעילה Nurit Aviram לפניי: להפגיש את ילדי העיר עם אמנות ותרבות, וללמד אותם לצרוך אותה בדרך מושכלת. במלים פשוטות, כל ילד בגילאי 3-18 מקבל 4-5 מופעים ומפגשים בשנה מתחומי האמנויות השונים. עבודה רפרטוארית עם הרבה תיאומים והפקה - וכמו רוב התפקידים בתחום התרבות, לא מוערכת דיה.

אז זה מה שהעסיק אותי ברוב הבקרים של שנות הלימודים האחרונות. בתי ספר, אמנים, סופרים, מוזיקאים, אולמות ספורט, אקוסטיקה, מורות בעניין, מורות לא בעניין, איפה לשים את האוטו, כמה ילדים יפתחו מצלמה בזום, האם זה יעבוד, מי ייתפס, כמה עיניים ינצנצו בקהל, את מי האמן יראה בעיניים לרגע וירגיש שיש לו עם מי לדבר, איפה הילדים ירגישו שותפים למה שמתחולל מולם, איך יהיו ערניים ואופטימיים יותר בזכות השעה שעברו, ואיך המורים שלהם יתנו להם את המתנה הגדולה באמת: להמשיך את זה עוד קצת.

התאהבתי בתפקיד הענק הזה. אמנם יש בו משהו מאוד ארצי, הפקתי, אבל מאחוריו עומדת המשמעות המוסרית העמוקה ביותר של תרבות: לתת לדור הבא את ההזדמנות להפוך לרגישים יותר ומרגישים יותר.

השתדלתי להיות הרפתקן. הבאתי לראשונה את "העיר הזאת" של ויקטור ג'קסון - עוד לפני שהפכה לקאלט. סייעתי ל ג'ימבו ג'יי - Jimbo J להיכנס לרפרטואר של הסל, כי ידעתי שזה יעשה משהו לתלמידים. תפרתי חוויות כך שבבוקר האמנים יופיעו בסל, ובערב יישארו ללון ויופיעו מול הקהל הרחב. נגיד טרמולו - אנסמבל כלי ההקשה הטוב בישראל במופע בערד לפני שבועיים...

עם השנים נוכחתי לראות שילדים יכולים לחוות כראוי מופעי תיאטרון מוזיקה ומחול שאני יכול להביא לאולם התרבות של ערד. הם יכולים לפגוש סופר בספרייה או לפגוש יותר קולנוע ולראות איתו סרט, אבל יש דבר אחד שהם לא יכולים לעשות: לחוות את חוויית המרחב של מוזיאון או גלריה. להיחשף כראוי ליצירת אמנות. זה היה אחד הטריגרים המרכזיים מבחינתי לפתיחת המרכז לאמנות עכשווית בערד arad contemporary art center  (הפרק הבא בסדרה זו) - מקום ראוי בו ילדים יכולים לחוות אמנות מצוינת. המרכז עבר את ועדות הסל ונמצא ברפרטואר המאושר שלו, ועוברים בו כ-2000 תלמידי העיר מדי שנה לצד קבוצות תיכוניסטים מכל רחבי הארץ.

הנה עוד דבר אחד קטן שעשיתי: נוכחתי לראות שלעתים מורים לא יודעים להכין את התלמידים שלהם לחוויה האמנותית שהם הולכים לעבור, כי הם בעצמם לא שם. אז בסוף 2019 ייסדתי יחד עם צוות הסל ומרכז פסגה פיילוט ראשון להשתלמות מורים מוכרת לגמול, כדי לסייע להם לדבר תרבות טוב יותר לתלמידים. רגע לפני הקורונה סיימנו את זה. נרשמו 24 מורים. הדרכתי את כל המפגשים האלה, שכללו שיחה מקדימה על התחום, מופע (שבכל מיני שיתופי פעולה וסיוע של הספריה העירונית והסל עצמו הצלחתי להביא) ושיחת עיבוד. רוב המורים היו תרבותניקים בעצמם, שזכו לבילוי ערב אינטלקטואלי. אלה שלא, נשבו. זה היה סדק נהדר במטריקס. גם אני יצאתי בעננים מכל ערב כזה.

צריך לשכפל את זה.

הייתה בעבודה בסל עוד מעלה אחת גדולה:

תרבות לרוב זולגת למחוזות הבידור והפנאי. השיח באיגוד מנהלי התרבות יהיה לרוב "מה עובד" ו"מה ירים". השיח בצוות של סל תרבות ארצי יהיה לרוב "מה נכון", "מה טוב", "מה מעשיר".

זכיתי לקחת חלק בשיח של השמורה הנדירה הזו בשדה התרבות, זו שנמנעת משיקולים של שיווק ומסחריות, ורוצה לתת ביטוי לדברים הכי טובים ומעוררי השראה שיש במרחב. היה נורא כיף עם אופיר ממן, Ranit Peled Brettler Chen Heller Salomon Boaz Schory Odelia Barkin ח׳דר שאמא  והדס בר.

השיח המשוחרר והמרענן הזה מזכיר שיש דבר כזה "מצפן תרבותי". תרבותניקים מכירים אותו. צריך לדבר אותו.

היום נכחתי בוועידת סל תרבות ארצי  הראשונה באולם תיאטרון הבימה. ככה, מנהל הסל Ran Shapira  אוהב לטפס במעלה החזונות והשאיפות של עצמו ושל המוסד שלו, כי חשוב לו לדבר את המצפן הזה. והוא, שיהיה בריא, חייב לסחוב איתו את כל עולם התרבות הישראלי יחד איתו. גם כי אין אף גוף אחר שעושה את זה, אבל גם כי זה מאוד הגיוני שעמוד השדרה של עולם התרבות יהיה זה שמוביל את החינוך לתרבות. היום הזה היה מרתק ועשיר מאין כמוהו, ותודה לצוות הסל על כך.



0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


אורן עמית

ערד

050-6662490

amito21@gmail.com

  • Facebook
  • LinkedIn
  • Instagram

קבלו התראות על תכנים חדשים באתר

כיף שנרשמתם!

bottom of page