צבע אדום

-          נו, אז איך היה הצבע האדום הראשון שלך בחזית?

-          כמו שחשבתי: לא הרבה. אל נעלם צעק "צבע אדום" בעולם. ציפורים עפו. אנשים קמו בבהלה עייפה ורצו למקלט. האדמה רעדה והשמיים נפלו. היה פיצוץ קרוב מאוד. אחר כך הלכתי ברחוב. ילדים על אופניים נשענו על דלת המיגונית. השביל חזרה היה מלא לכלוך, רדיאטור שבור, בגדים ישנים. בדרך עלתה בי המחשבה על המרחב האלגורי הזה.

-          מה הוא מסמל בעיניך?

-          אבסורד. זה מרחב פארודי, אולי סאטירי. איזה מערכון עצוב מאוד. כזה שעוסק בניתוק, בדיסוציאציה. זו לא קשיחות או חוסן: זו היכולת להיעלם לרגע, ולחזור. זה שבר שלא ניתן להכיל, אז עוזבים אותו וזהו.

-          ומה עם היום הזה?

-          ביום הזה רעמו מפעלות ההרס של אתר הקרבות הסמוך ברצועה, חזק מאי פעם. סכנה: כאן הורסים. אתמול, מספרים תושבי המקום הזה, זזו רהיטים מעוצמת ההרס. פתחנו חלונות שייכנס ההדף. הבטנו בעיני משפחתנו ואמרנו די. ואני, אני הייתי בתותחנים, אז בשבילי זה רגיל. זו אשתי שנשברה הפעם. כששמענו, הוצאתי את הילדים החוצה, וכל פעם ששמענו בום צעקנו ביחד בשמחה: "תכניסו להם!", לילדים זה עשה טוב. אך כשחזרתי לחדר, נשברתי לתוך הכרית. זה לא הגיוני, אתה יודע? למה הם מצפים? איך הם מצפים שנחיה כאן, כשלא בטוח כאן? מי שם אנשים במקום שאי אפשר לחיות בו?

[אני רואה אותם בבוקר, רצוצים ונפולים, ומבין בדיוק איך הייתה השבת.]

-          אולי בכל זאת: מה אלגורי במרחב הזה? מה אתה עושה שם?

-          פה אני לומד את המלאכה הקשה ביותר: זו של ההרגל. תוכל להתרגל לרגע בו הלב מתכווץ; ללילה שבא ברעם והולך באימת הבהלה, בלי טיפת נחת; לבוקר הקלוש שאחריו; לרחוב שבין מיגונית למיגונית, השמש החשופה – המפחידה כל כך; תתרגל לכל המאלחשים: הנשימה העמוקה, הגראס, האוכל; אפילו לאנחה שכל זה לא הגיוני, שחייבים לצאת מכאן, כי בסוף – בסוף צריך לצאת. אומרים, ומתרגלים. ולאדימירים ואסטראגונים, מחכים למערכה הבאה שלא תביא איתה כלום.

-          אז מה בדיוק אתה עושה שם, לא הבנתי.

-          אה, אני מבין את יסודות הקיום! אין יפה מזה.

-          וואו! מהם?

-          שום דבר. עתיד עמום כמו פצצה על שכונה רחוקה במערב. עבר שכבר שכחנו. הווה שיש בו רק את עיני הילדים. אולי איזו שקיעה יפה. אישה יפה. זהו.

-          כל זה מהצבע האדום הראשון שלך!

-          כל זה כי פתאום הבנתי: המוות קרוב מאוד. ממש כאן, נפל ברחוב הסמוך. ומי שנגע במוות, או שמע אותו בא –

-          מה?

-          מה מה?

-          מה רצית לומר? סיים את המשפט.

-          מי שנגע במוות, או שמע אותו בא –

-          אה. אין סוף למשפט.

-          יש רק סוף.